כולנו נמצאים בימים של חוסר וודאות.

אף אחד לא יודע מתי קו הסיום ומתי זה ייגמר?

​

אנחנו עייפים מותשים, עצבניים, מודאגים, אדישים,

עצובים, חסרי מנוחה או מיואשים.

​

הגוף שלנו דרוך, אפילו שהוא מתורגל. 

ואפילו אם ננסה להתעלם - המציאות משפיעה עלינו.​

כולנו מתמודדים.

וכולנו זקוקים לתמיכה עצמית,

דווקא עכשיו יותר מתמיד. ​

​

מול המציאות החיצונית אין לנו הרבה השפעה, ​​

אבל מול עצמנו - יש הרבה מה לעשות. 

​

פשוט כי כולנו אנושיים, וככה המערכת שלנו עובדת.
וגם כשאנחנו מתפקדים – זה לא אומר שאנחנו באמת בסדר.

​

תמיכה עצמית היא האפשרות להיטיב עם עצמנו ולעזור לגוף לזהות ביטחון. 

לא בגלל שהשלום הגיע אלא בגלל שאי אפשר להשאר במצב הישרדות לאורך זמן. ​​

​

אולי המלחמה תגמר מחר, והלוואי וזה יקרה,

וכשהיא תיגמר עדיין נזדקק לתמיכה העצמית שלנו,

ואפילו נגלה שהיא עזרה לנו לעשות את המעבר ביתר קלות.